שכבות היינון של היונוספירה, מכונות: שכבה D, שכבה E ושכבה F1.
השכבות אינן קבועות ומשתנות בעקבות מספר גורמים.

​

תופעות כלליות

במהלך היום:

• במהלך היום, שכבה D ״חוזרת להתקיים״, היא ושכבת E הופכות להרבה יותר מיוננות בעקבות פעילות השמש.

• גם שכבה F נהיית מיוננת יותר עד לכדי כך שמתווספת לה שכבה נוספת והיא מתחלקת לF1 ולF2, כשF1 היא השכבה עם רמת היינון הנמוכה מבין השכבות.

​במהלך הלילה:

• שכבות F1 וF2 מתאחדות לשכבה אחת בגובה של עד 300 ק״מ.

• שכבה F בלילה היא היחידה בה קיימת רמת יינון משמעותית, והיא האזור העיקרי שאחראי על תופעת ״שבירה״ ו״החזרה״ של גלי הרדיו בעוד שבשכבות D וE רמות היינון הנמוכות ביותר.

• במהלך הלילה מורידים את התדר בו משתמשים בגלל שהזווית הקריטית עולה, מה שמביא לכך שה״החזרה״ תהיה בזווית שקרובה מדי ל״אנך״.

• על אף שגלי הרדיו לא מרחיקים לבד, בזמן שמשודרים בלילה שקט, ניתן יהיה לשמוע אותם בטווחים רחוקים יותר (פחות הפרעות).
   

כללי:

• לטייס, אמור להיות תדרי עבודה ראשיים לעבודה במהלך היום (בתדר גבוה יותר)  ותדרי עבודה משניים עבוד עבודה במהלך הלילה (בתדרים נמוכים יותר).

• המשחק בתדרים חייב להתבצע בעקבות השינויים המתרחשים בין יום ללילה.

 

השכבות

שכבה D:

• היא השכבה הפנימית ביותר (הנמוכה ביותר) – 48 עד 90 ק״מ מעל לפני כדור הארץ.

• שכבה זו מתקיימת רק במהלך היום!

• שכבה זו סופגת חלק מהספק הגל העובר דרכה, ולכן בשעות היום סובלים גלי הרקיע מ״הנחתה״.
  (דוגמא מצוינת היא היעלמותן של תחנות השידור AM המרוחקות בשעות היום)

• במהלך היום, שכבה D ושכבת E הופכות להרבה יותר מיוננות בעקבות פעילות השמש.|
  השפעה זו מגיעה לשיאה בשעות הצהרים ומצטמצמת עם התקדמות היום עד ללילה עקב ירידה בעובי שכבת הD עד לכדי כך שכמעט ואינה מתקיימת.

שכבה E:

​מכונה גם ״Heavy Side״ ומצויה בגובה של 90 ק״מ עד 139 ק״מ.

במהלך היום, שכבה D ושכבת E הופכות להרבה יותר מיוננות בעקבות פעילות השמש.
 

שכבה F:
מצויה בגובה שמעל 130 ק״מ, בשעות היום יוצרת שכה חדשה ונחלקת לF1 ולF2.

זאת כששכבה F1 מצויה בגבהים שבין 130 ק״מ עד ל210 ק״מ.

ושכבה F2 מצויה בגבהים שעד 450 ק״מ. ​​​​