כטב״מ של חיזבאללה התרסק בחצר בית בעכו - מבלי שזוהה ע״י מערך הבקרה אווירית.

היום בבוקר (20/02) כלי טיס בלתי מאויש אותר בחצר בית ליד עכו.

תחילה, הוערך כי מדובר בכטב״מ צה״לי אך בהמשך - אישר צה״ל כי מדובר בכלי טיס בלתי מאויש של ארגון הטרור ״חיזבאללה״.

הכטב״מ חדר לשטח ישראל וטס עד לעכו עד אשר התרסק מסיבה לא ברורה אך מבלי שאותר ע״י מערך הבקרה האווירית.

כיצד זה קרה?

במסגרת מלחמת חרבות הברזל, כמעט בכל יום אנו נתקלים בהתראות ״חדירת כלי טיס״ באזור הצפון. התרעה זו מתקבלת בעקבות כך שמערכות הבקרה האוויריות מזהות חדירה של מה שמזוהה ככלי טיס - אל שטח המדינה. לעתים, מדובר בזיהוי שווא ולעתים כפי שהתרחש היום - המערכות כלל לא מזהות את האיום. מבלי להרחיב על האמצעים של צה״ל או על הפתרונות הקיימים, נבין כיצד מזהים כלי טיס וכיצד קורה שמפספסים. מערכות בקרה אוויריות, הן שם כללי למערכות זיהוי של מדינה ויכולותיהן משתנות בין מערכת למערכת או מכלול של מערכות. הן מורכבות בד״כ ממכ״מים פסיביים ואקטיביים השולחים אותות אלקטרומגנטיים ויכולים לאתר שבירת האותות המתקבלים בחזרה, לנתח אותם ולזהות תנועות חשודות במרחב האווירי וכן מערכות קולטות אחרות, המסוגלות לעבד מידע מתקבל. המערכות מסוגלות לנתח את המידע המתקבל במהירות ולהציג תמונה אווירית (סטטוס איומים) הכוללת מרחקים, מהירויות של האיום ועוד מידע רב נוסף. אז מה בעצם לא עבד הפעם?

מערכות הבקרה והזיהוי משתפרות כל הזמן אך לא תמיד צולחות. יכולת הגילוי לא תלויה רק במערכות עצמן אלא גם בתצורת כלי הטיס. יכולת חמקנות של כלי טיס, יכולה להיות טבעית או טכנולוגית. יכולת חמקנות של כלי טיס תלויה ביכולת שלו להשאיר חתימת מכ״ם נמוכה. חתימת מכ״ם תלויה במספר דברים; גודל כלי הטיס, החומרים המרכיבים אותו, יכולת ל״א, תשדורות תקשורת, חום וכו׳.

ככל שכלי הטיס מתגבר על אלה - כך פוחתות יכולות מערכות הבקרה האווירית לאתר אותם במרחב.

נרחיב על האויב מולו מדינת ישראל מתמודדת במלחמה זו:

האויבים מולם ישראל עומדת, מחזיקים בכלי טיס אשר ברוב המקרים - בעלי יכולות חמקנות טבעית מעצם היותם זולים ופשוטים.

ארגוני הטרור, יעדיפו ברוב המקרים להשקיע פחות באיכות ויותר בכמות.

לא נראה אצל חמאס או חיזבאללה כלי טיס בתצורות שנראה בצה״ל מתוך ההבנה של האויב כי יכולות ההגנה הן לא כוחות.

חמאס וחיזבאללה, משקיעים בכלי טיס בלתי מאוישים בדיוק מהסוג שמערכות הגילוי מתקשים איתם במיוחד: כלי הטיס קטני ממדים העשויים מחומרים הלא מאפשרים החזרים משמעותיים, מה שמקטין את החתימה שלהם במרחב.

הם חשמליים ולא מתחממים במיוחד – ולעתים מגיעים ללא משדרים, אלא בתצורת ״שגר ושכח״ עם תוכנית משימה מובנית ומסלול המתוכנן מראש GPS.

בנוסף לאלה, נזכור כי המערכות הטכנולוגיות – כמה מתקדמות שיהיו, לא תמיד מצליחות לספק הגנה מלאה.

ניתן להסתכל אף על כיפת ברזל - המערכת שגרמה לציבור כמעט ולשכוח מהסכנה של ירי רקטי כפי שידעה ישראל בתקופות עבר.

בשנים האחרונות, כמות טילים ורקטות ששוגרו לעבר מדינת ישראל הן בממדים בלתי נתפסים אך הנזקים, ביחס - קטנים במיוחד. שיעור ההצלחה של יירוטי כיפת ברזל עומדת על פי הערכות על בין 85-90 אחוזים.

ההצלחה גבוהה אך לעתים המערכות גם לא תמיד צולחות.

מה ניתן לעשות בכדי להתגבר קושי זה?

בתחום הצבאי:

צה״ל משתפר באמצעות ביצוע תחקורים עצמיים מעת לעת.

גם בתחום ההגנה האווירית – צה״ל מבצע מעת לעת תחקור עצמי המאפשר לו ללמוד את יכולות האויב ולשפר את מערכות ההגנה.

למדינת ישראל תעשיות מכ״ם בין הטובות בעולם.

מערכות ההגנה עוברות שיפורים מעת לעת וצה״ל מבצע בזמן מלחמה מאמצים נוספים לקבלת תמונה רחבה של המרחב האווירי הן עבור הגנה מטילים ורקטות והן עבור הגנה מחדירת כלי טיס.

ניתן לומר כי המאמצים כוללים קבלת תמונת מצב לא רק מן המערכת הפועלות בשגרה, אלא גם באמצעות בלוני תצפית נוספים, מכ״מים ורדארים המותקנים על כלי טיס, ציוד קרקעי חדשני וניסיוני, תמונות מודיעין אחרות ועוד.

בתחום האזרחי:

יש למלא אחר הנחיות פיקוד העורף והגורמים המדיניים הרשמיים ולהכנס למרחבים המוגנים מיד עם הישמע האזעקה.

עלינו לזכור כי ההנחיות הללו מצילות חיים ולפעול בהתאם.

בנוסף, נזכור כי ההגנה האווירית של מדינת ישראל בנויה ממערך הגנה 5 שכבות ולא מסתמך רק על יכולת התרעה.

כפי שציינו קודם את כיפת ברזל, צה״ל מתריע בפני איומים אך פועל מולם.

יירוט כלי טיס וטילים מתבצע באמצעות כלי טיס ובאמצעות מערכות יירוט קרקעיות מתקדמות וסיכויי ההצלחה הם גבוהים מאוד.

נתקלתם בטעות או שגיאת כתיב?

יש לכם רעיונות למאמרים רלוונטים נוספים?

צרו עמנו קשר! office@stabilize.co.il